אכילה רגשית

האם שאלתם את עצמכם אי פעם למה אנחנו אוכלים? מה מביא בני אדם לאכול? ישנם 3 גורמים עיקריים:

גורמים פיזיולוגיים: רעב,אנרגיה לגוף, צרכי גדילה והתפתחות, קידום בריאות. יתכן וגדלתם על משפטים כגון: " אם לא תאכל, לא תגדל"? או "ילד טוב משאיר צלחת ריקה!" סביר להניח שבאותה תקופה עדיין אכלתם רק כדי לחיות. הדאגה לכך שהילד יאכל נובעת מהבנה שללא אספקה נאותה של אבות מזון, ויטמינים ומינרלים הגדילה של הילד לא תהיה אפקטיבית וחלילה תיפגע.

לקליניקה שלי הגיע אדם בן 50 בעודף משקל שזכר היטב את מה שחווה בגיל 8 , כאשר סירב לאכול : אימו הניחה לו בצלחת עגבניית שרי ולידה עגבנייה רגילה, ואז הצביעה על עגבניית השרי ואמרה " אתה רואה מה קרה לעגבנייה שלא אכלה?!".

תינוק יונק אוכל רק במצב של רעב , איתות גופני המסייע לו לגדול ולהתפתח. והיופי הוא שלמרות גילו הצעיר של התינוק, אימו נענית לצרכיו ולא מתווכחת איתו על הכמות.

גורמים חברתיים: ארוחות חג, מסעדות, אירועים ,חתונות, בר מצוות, ימי הולדת, הרמת כוסית , מסיבת סיום/גיוס ועוד. לעיתים קרובות האכילה באירוע לא נובעת מרעב אלא "כי כולם אוכלים" או "כי חילקו עוגה" או "כי זה נראה טוב" . מוכר לכם? זה לא מפתיע , אם גם אצלכם בגן שרו "אין אין אין חגיגה, בלי בלי בלי בלי עוגה… איפה העוגה?". מגיל צעיר לימדו אותנו לקשר בין מסיבה-אירוע לאוכל. אם אין חגיגה בלי עוגה אז אולי נמציא סיבה למסיבה ע"מ לזכות בעוגה? דוגמא טובה שראיתי בשטח הינו מנהג בקרב מורות בבית ספר המביאות עוגות לחדר המורים בכל ראש חודש, ותוך דקות ספורות העוגות מתחסלות. כמו כן יש לכל עדה את המאכלים המיוחדים שלה ובתור מארחים יש נטייה להגזים בכמות המזון המוגשת. ואז מתחיל היצר הרע ללחוש לנו את הביטויים כמו "לא נעים", "מחר דיאטה" ואנו חוגגים ולמחרת, מתחרטים. חגי ישראל מתקשרים למזון המייחד את אותו החג : בפורים- אוזן המן , בחנוכה- הספוגנייה וכן הלאה. דוגמא נוספת לאכילה החברתית : פיצוחים. שבת בערב, החבר'ה יושבים לשוחח , ומפצחים ללא הכרה. סופשבוע במלון יכול בקלות להפוך מפנטזיה של מנוחה, בריכה וטיולים לאסון של אכילה וזלילה בסגנון של "אכול כפי יכולתך". כיצד זה קורה? באוניות הנופש מציעים לאורחים 5 ארוחות ביום ללא הגבלה . בבית מלון בו מתארחים 300 איש מכינים בארוחת הבוקר 500 לחמניות ו- 600 מאפים. לעיתים קרובות שאלה כמו "איך הייתה החתונה" נענית בתשובה " האוכל היה גרוע".

גורמים רגשיים: מצב שבו אנו אוכלים על מנת להזין את הרגשות המציפים אותנו. למשל: אכילה במצבים של דיכאון, תסכול, כעס, חרדה, עצבנות, עצבות, שיעמום,ועוד. הורים רבים "מנחמים" את פעוט הבוכה בסוכרייה או ממתק. הילד לומד לקשר בין נחמה, לאוכל. וכך, הופך המזון לידידו הטוב של האדם. מהר מאוד העניין הופך להרגל: הרגל לגשת לאוכל כדי למצוא נחמה, הרגעה, תעסוקה .ולכך יש מחיר כבד: עלייה בד"כ לא רצויה במשקל והרגשה של איבוד שליטה וחרטה. פעמים רבות אני שומעת מקרים של אכילת גלידה במצבים של כישלון בטסט נהיגה - הפיתרון הרגעי לאכזבה .כמו כן אני נתקלת במקרים של שינוי מסלול הנסיעה דרך מסעדת מזון מהיר במצבים של עצבים מיום העבודה - במקום לפתור את מה שהכעיס או הרגיז והלחיץ בעבודה, הפיתרון הרגעי של מזון נראה נוח מידי וקל יותר. כמו כן, המזון הפך לדרך להביע רגשות כגון אהבה וחיבה. יש מישהו שלא קיבל פרלינים או שוקולד מהחבר או מהאורחים? המבחר של בונבוניירות, זרי שוקולד וסלסלאות שי הולך וגדל . ומה עושים עם מה שמקבלים? יש מי שיעביר את זה הלאה ויש מי שיאכל הכול ברגע שהאורחים ילכו הביתה. ואחרי האכילה? הרגשה נוראית.

שיטת "5 השלבים" היא אחת הדרכים בהם מומלץ להשתמש במצבים של אכילה רגשית.

להלן שיטת חמשת השלבים-

  • לפני שאתם ניגשים למקרר או לארון -תעצרו.
    תשאלו את עצמכם : האם אני רעב? האם משהו מציק לי?

* משהו כללי (כגון ריקנות, בדידות) - בד"כ תחפשו מזון רך כגון גלידה .

* משהו ספציפי ( כגון מריבה עם מישהו , בחינה, חדשות רעות )- בד"כ תחשפו מזון קשה וקראנצ'י כגון עוגיות או שוקולד.

דוגמא - יעל בת 29 אימא לשניים. ניגשת לעוגיות שוקולד הצ'יפס בארון. ואז.. עוצרת! מה קורה פה ? היא יודעת שהיא מרגישה נורא בגלל משהו ספציפי- היום בבוקר הייתה ועדה במערכת החינוך לבנה בן החמש וחצי, בוועדה דנו בנושא העלייה שלו לכיתה א'. במהלך הוועדה דנו בהתפתחות הרגשית וקוגניטיבית של בנה.

  • מה אני מרגיש? נסו להביע את רגשותיכם בהקשר למצב שמציק לכם. הבעת רגשות יכול לכלול רגשות כגון: תסכול, ניצול,ריקנות,כעס,עצב, דיכאון, בדידות, מתח ועוד. נסו לקשר רגש לסיבה. השלימו את המשפט הבא :
    אני מרגיש….. כי…….. מומלץ לחבר לפחות 2 משפטים המביעים את הרגשתכם באותו רגע.

המשך הדוגמא: יעל מרגישה מתוסכלת כי לא הקשיבו לה . יעל מרגישה בודדה כי אין לה עם מי לדבר על הבעיה. יעל מרגישה לחוצה כי יודעת שההחלטה האם בנה יעלה לכיתה א' לא בשליטתה המוחלטת.

 

  • מה חסר לי? אילו גורמים חסרים לכם באופן כללי או באותה סיטואציה ספציפית. למשל:
    תעסוקה, עידוד, תמיכה, זמן לעצמיכם, מנוחה, הקשבה, אהבה, רוגע ועוד.

המשך הדוגמא- ליעל הייתה חסרה היום בוועדה בעיקר הקשבה.

  • מהם המחסומים? איזה תכונות שלים או הרגלים שלי מונעות ממני להגשים את מה שחסר לי, מהם התירוצים שלי?- עצלות, עצלנות, חוסר ביטחון עצמי, חוסר אסרטיביות,…

המשך הדוגמא- ליעל חסרה אסרטיביות. ייתכן ואם הייתה יותר אסרטיבית הייתה מצליחה להשמיע את עצמה בוועדה והייתה מקבלת את ההקשבה לה ראויה. כמו כן חוסמת אותה הבושה שלה. היא מתביישת במצב של בנה ולכן לא מדברת על כך עם חברים ולא מקבלת הקשבה.

  • כיצד אפתור את הבעיה מבלי לגשת לאכול? מה אני יכול לעשות עכשיו? האם ניתן לפתור חלק מהבעיה במידי? התחילו ברגע זה במעשה שיקדם אתכם לפיתרון הבעיה.

המשך הדוגמא- יעל החליטה להחזיר את העוגיות לארון ובמקום זאת- לכתוב מכתב לפסיכולוגית של בנה ולבקש פגישה נוספת. כמו כן היא נרשמה לפורום באינטרנט של אימהות לילדים עם צרכים מיוחדים. לאחר מכן יעל הרגישה מצוין. היא פתרה חלקית את הבעיה ולא נפלה לבור הנקרא "אכילה רגשית". יעל הוציאה את "פנקס ההצלחות" שלה ורשמה לעצמה עוד הצלחה בתהליך ההרזייה שלה!

זכרו- אוכל לא פותר בעיות!

לסיום, בעידן השפע, בו המזון הפך לחלק מרכזי בחיינו , נמצא מעט מאוד אנשים ש"אוכלים בשביל לחיות" ובעיקר אנשים ש"חיים בשביל לאכול". לאכילה המיותרת יש מחיר לא זניח, מחיר של עודף משקל המזיק לבריאות הגופנית והנפשית שלנו.

 

המאמר אינו מחליף ייעוץ אישי המותאם באופן פרטני

 

 

 

כותבת המאמר היא שרון דוידוביץ' דיאטנית קלינית B.Sc בעלת קליניקה להרזיה בירושלים ומודיעין

054-2121072